גבולות בחינוך-והשפעתם על התפתחות תוך אישית ובינאישית של הילד
שלום רב,
להפנמת גבולות נכונים יש השלכות על היכולת של ילדים לווסת את עצמם בבחירות רבות בחייהם.
אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שמעסיקות אותי כבר זמן רב על חינוך ילדים לגבולות ולעורר את "שאלת השאלות": למה הורים בזמננו מתקשים להציב גבולים עקביים וברורים לילדיהם? זאת, למרות שניסיון קליני ומחקרי מראה שלהפנמת גבולות נכונים וברורים השלכות על היכולת של הילדים לווסת את עצמם בבחירות רבות בחייהם.
כמה מהשאלות:
- האם קיימת בחירה מודעת של ההורים להימנע מלהציב גבולות לילדיהם?
- כשיש כוונה מודעות ורצון אמתי להציב גבולות, מה גורם לכך שאינם צולחים משימה זו שנשמעת בעבר די בסיסית בחינוך ילדים ?
- האם באמת גבולות נחוצים תמיד? מה הם באמת גבולות בריאים עבור ילדים?
- האם קיימת אמביוולנטיות בנושא זה אצל הורים רבים?
- האם ילדים ובוגרים שהפנימו גבולות סבירים הם אנשים מסופקים ומוצלחים יותר במערכות היחסים האישים והמצקועיים שהם מקיימים?
- מה רע בילד חופשי, משוחרר, שלא חווה הגבלות בכל שעל ושעל שלו?
שורש המלה גבול נובע מהמלה גב=משענת. שורש המלה מרמז על הפונקציה שלה: גבול המספק תמיכה, משהו שנשענים עליו ומשמש עבור האדם כמסגרת, פיקוח, שומר על יצרנו, דחפינו וחולשותינו.
גבולות יכולים להיות פיזיים ורגשיים.
הגבולות הפיזיים מסמנים עד כמה מאפשרים למישהו לגעת בנו, להיכנס לטריטוריה שלנו, לגעת בחפצינו ובמרחב המחייה הפיזי שלנו.
בהעדר של גבולות רגשיים אנו לא מבדילים בין רגשותינו, והאחריות על רגשות, לבין אחריות על רגשות של האדם השני. למשל, הורה שמזדהה יתר על המידה עם ילדו, בעצם אינו מבדיל בין תחושותיו שלו, במקרה עם תחושות המשתזרות מילדותו של הילד הפנימי שלו, לבין תחושות הילד שלו הגדל במצב אחר לחלוטין ואולי גם הוא בעל תכונות ותגובות אופי שונות משלו.
מס' גורמים עיקריים לקושי להציב גבולות מאוזנים בילדים:
1. הורים מבולבלים בימינו מהפלורליזם הרב סביב שיטות חינוך שונות. יש הרבה היועצים ומגוון שיטות וגישות העוסקות בחינוך ילדים, אין שיטת חינוך אחת שולטת נכונה, יש אי אחידות בין מבוגרים על איך צריך לחנוך ילדים. הורים שלא חוו בילדותם בגבולות בעצמם, מתקשים לשמש מודלים לחיקוי לילדיהם.
3. הורים שעסוקים מאד בפרנסה ובחיי היום יום, נוטים לוותר לילדיהם ולא לקיים את ערכים שהם עצמם דוגלים בהם, מתוך חוסר כוחות ועייפות ומתוך צורך ליהנות מילדיהם ולשמור איתם על יחסים נעימים במעט זמן המשותף שיש איתם. במצב זה, ערכים של התרבות החיצונית גוברים על הערכים שאישיים של ההורים-על האופן שבו רוצים לגדל את ילדיהם.
4. הורים אשר חוו בעצמם גבולות נוקשים-חוו קשיחות באווירה של ענישה בילדותם מזדהים עם "הילד הפנימי" שלהם ומשליכים תחושה זו על ילדיהם. בנוסף, הם מזדהים גם עם הוריהם אך מוקיעים את חינוכם. לכן מתקשים להציב גבולות בצורה מתונה. במצב זה הם בוחרים בתגובה הפוכה לחינוך הוריהם ומגדלים את ילדיהם באווירה של חופש וחירות גדולים, כאנטי תיזה לחויות נוקשות, ריחוק ופחד, שחוו כילדים. במצב זה גבולות נתפסים כמסוכנים, כמצמצמים את המרחב המחיה הנפשי של הילד, כמרחיקים בין הילד להוריו, מפחידים ומבהילים אותו. אלה הורים שנהנים לראות את ילדיהם לא מפוחד, מרגיש גדול ושווה בין שווים. ולא תמיד הורים אלה שמים לב לנזקים המתלווים בהתפתחות הרגשית של הילד של אי הצבת גבולות ומדגישים את החופש של הילד כערך עליון להתפתחותו.
5. הורים בתרבותנו נוטים יותר ויותר להדגיש חוויות ההנאה כגורם מרכזי בהתפתחות הבריאה של הילד. מתוך אהבתם את הילד הם רוצים שהוא לא יסבול. הם רואים עצמם כסוכנים של חוויות הנאה ושחרור. כאשר קימת הקצנה בגישה זו, היא מעודדת התקבעות של הילד בעיקרון ההנאה כתפיסה מרכזית בחייו, לעומת עבודה, מאמץ ויצרנות.
כמה עצות להצבת גבולות נכונים לילדינו:
גבול, קודם כל, מציבים לעצמנו- בבואנו להציב גבולות למישהו אחר, בואו ניזכר שכאשר הגבול ברור לנו, ואיננו חווים אמביוולנטיות לגביו בתוכנו, אז הוא ברור לכולם.
הפנמת דרישות הורים, מחקרים רבים מראים שילדים נוטים להעמיד גבולות לעצמם ע"י הזדהות עם הוריהם. כאשר נשים לב אילו התנהגויות הילד מבצע ללא וויכוח, לעומת אלו שיש לגביהן ויכוחים ומריבות, סביר להניח שניווכח כי ההתנהגויות העוברות חלק הן אלו שבהן יש להורה עמדה קבועה וברורה לגבי הגדרת הגבול.
גבולות נותנים לילד תחושת ביטחון – זאת תחושה של שמירה עליו מהדחפים שלו ומהחולשות שלו והנטיות לרגרסיה ילדותית למצב של אי התאמצות והנאה.
חשיפה לרמה מסוימת של תסכול, רמה מאוזנת, לא רבה מדי אך לא נמוכה מדי הכרחית על מנת שהילד יפתח כוחות חזקים, יעמוד ויתפקד בתנאי לחץ בחייים. מתוך תסכול מגיע לפעמים הצלחה, או פתרון, ואם לא מגיע מפתרון מגיע תחושת פשרה עם המציאות והבנה שהחיים יכולים להיות לעתים מלאי סיפוק אך גם לעתים מלאי תסכול המצריכים כוחות נפש וסבלנות על מנת למצוא פתרונות.
שליטה עצמית - שליטה עצמית הכרחית אם אנחנו רוצים שילדינו יצליחו מבחינה אקדמית. ילדים שמצליחים לעמוד בפיתויים ולדחות סיפוקים, הם מסוגלים להתמודד יותר טוב עם מצבי לחץ, שואפים למטרות גבוהות יותר ומצטיינים יותר מבחינה אקדמית.
אם אנחנו רוצים שילדינו יפתחו יכולת לדחיית סיפוקים ושליטה עצמית עבור תגמול גדול יותר בעתיד, עלינו להפסיק לתת להם תגמולים מידיים של הנאה בכל מצב, עלינו ללמד אותם לחכות לתורם, לדחות סיפוקים ולעמוד בפיתויים. אם כהורים נפגין שליטה עצמית נישאר רגועים גם בתנאים פחות נוחים ובתנאי לחץ, סביר להניח שבמצבים דומים, ילדינו יחקו בעתיד את התנהגותנו ויראו בה כמודל להזדהות וחיקוי.
יש לזכור: הצבת גבלות משתנה בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי. לא נצפה אותן גבולות מילדינו בכל גיל.
אשמח לתגובות, התייחסויות, שאלות, והעלאת דוגמאות , אשמח לתת ייעוץ בהתאם לשאולות.
http://mamysword71.wordpress.com
//www.planetnana.co.il
שלום רב,
להפנמת גבולות נכונים יש השלכות על היכולת של ילדים לווסת את עצמם בבחירות רבות בחייהם.
אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שמעסיקות אותי כבר זמן רב על חינוך ילדים לגבולות ולעורר את "שאלת השאלות": למה הורים בזמננו מתקשים להציב גבולים עקביים וברורים לילדיהם? זאת, למרות שניסיון קליני ומחקרי מראה שלהפנמת גבולות נכונים וברורים השלכות על היכולת של הילדים לווסת את עצמם בבחירות רבות בחייהם.
כמה מהשאלות:
- האם קיימת בחירה מודעת של ההורים להימנע מלהציב גבולות לילדיהם?
- כשיש כוונה מודעות ורצון אמתי להציב גבולות, מה גורם לכך שאינם צולחים משימה זו שנשמעת בעבר די בסיסית בחינוך ילדים ?
- האם באמת גבולות נחוצים תמיד? מה הם באמת גבולות בריאים עבור ילדים?
- האם קיימת אמביוולנטיות בנושא זה אצל הורים רבים?
- האם ילדים ובוגרים שהפנימו גבולות סבירים הם אנשים מסופקים ומוצלחים יותר במערכות היחסים האישים והמצקועיים שהם מקיימים?
- מה רע בילד חופשי, משוחרר, שלא חווה הגבלות בכל שעל ושעל שלו?
שורש המלה גבול נובע מהמלה גב=משענת. שורש המלה מרמז על הפונקציה שלה: גבול המספק תמיכה, משהו שנשענים עליו ומשמש עבור האדם כמסגרת, פיקוח, שומר על יצרנו, דחפינו וחולשותינו.
גבולות יכולים להיות פיזיים ורגשיים.
הגבולות הפיזיים מסמנים עד כמה מאפשרים למישהו לגעת בנו, להיכנס לטריטוריה שלנו, לגעת בחפצינו ובמרחב המחייה הפיזי שלנו.
בהעדר של גבולות רגשיים אנו לא מבדילים בין רגשותינו, והאחריות על רגשות, לבין אחריות על רגשות של האדם השני. למשל, הורה שמזדהה יתר על המידה עם ילדו, בעצם אינו מבדיל בין תחושותיו שלו, במקרה עם תחושות המשתזרות מילדותו של הילד הפנימי שלו, לבין תחושות הילד שלו הגדל במצב אחר לחלוטין ואולי גם הוא בעל תכונות ותגובות אופי שונות משלו.
מס' גורמים עיקריים לקושי להציב גבולות מאוזנים בילדים:
1. הורים מבולבלים בימינו מהפלורליזם הרב סביב שיטות חינוך שונות. יש הרבה היועצים ומגוון שיטות וגישות העוסקות בחינוך ילדים, אין שיטת חינוך אחת שולטת נכונה, יש אי אחידות בין מבוגרים על איך צריך לחנוך ילדים. הורים שלא חוו בילדותם בגבולות בעצמם, מתקשים לשמש מודלים לחיקוי לילדיהם.
3. הורים שעסוקים מאד בפרנסה ובחיי היום יום, נוטים לוותר לילדיהם ולא לקיים את ערכים שהם עצמם דוגלים בהם, מתוך חוסר כוחות ועייפות ומתוך צורך ליהנות מילדיהם ולשמור איתם על יחסים נעימים במעט זמן המשותף שיש איתם. במצב זה, ערכים של התרבות החיצונית גוברים על הערכים שאישיים של ההורים-על האופן שבו רוצים לגדל את ילדיהם.
4. הורים אשר חוו בעצמם גבולות נוקשים-חוו קשיחות באווירה של ענישה בילדותם מזדהים עם "הילד הפנימי" שלהם ומשליכים תחושה זו על ילדיהם. בנוסף, הם מזדהים גם עם הוריהם אך מוקיעים את חינוכם. לכן מתקשים להציב גבולות בצורה מתונה. במצב זה הם בוחרים בתגובה הפוכה לחינוך הוריהם ומגדלים את ילדיהם באווירה של חופש וחירות גדולים, כאנטי תיזה לחויות נוקשות, ריחוק ופחד, שחוו כילדים. במצב זה גבולות נתפסים כמסוכנים, כמצמצמים את המרחב המחיה הנפשי של הילד, כמרחיקים בין הילד להוריו, מפחידים ומבהילים אותו. אלה הורים שנהנים לראות את ילדיהם לא מפוחד, מרגיש גדול ושווה בין שווים. ולא תמיד הורים אלה שמים לב לנזקים המתלווים בהתפתחות הרגשית של הילד של אי הצבת גבולות ומדגישים את החופש של הילד כערך עליון להתפתחותו.
5. הורים בתרבותנו נוטים יותר ויותר להדגיש חוויות ההנאה כגורם מרכזי בהתפתחות הבריאה של הילד. מתוך אהבתם את הילד הם רוצים שהוא לא יסבול. הם רואים עצמם כסוכנים של חוויות הנאה ושחרור. כאשר קימת הקצנה בגישה זו, היא מעודדת התקבעות של הילד בעיקרון ההנאה כתפיסה מרכזית בחייו, לעומת עבודה, מאמץ ויצרנות.
כמה עצות להצבת גבולות נכונים לילדינו:
גבול, קודם כל, מציבים לעצמנו- בבואנו להציב גבולות למישהו אחר, בואו ניזכר שכאשר הגבול ברור לנו, ואיננו חווים אמביוולנטיות לגביו בתוכנו, אז הוא ברור לכולם.
הפנמת דרישות הורים, מחקרים רבים מראים שילדים נוטים להעמיד גבולות לעצמם ע"י הזדהות עם הוריהם. כאשר נשים לב אילו התנהגויות הילד מבצע ללא וויכוח, לעומת אלו שיש לגביהן ויכוחים ומריבות, סביר להניח שניווכח כי ההתנהגויות העוברות חלק הן אלו שבהן יש להורה עמדה קבועה וברורה לגבי הגדרת הגבול.
גבולות נותנים לילד תחושת ביטחון – זאת תחושה של שמירה עליו מהדחפים שלו ומהחולשות שלו והנטיות לרגרסיה ילדותית למצב של אי התאמצות והנאה.
חשיפה לרמה מסוימת של תסכול, רמה מאוזנת, לא רבה מדי אך לא נמוכה מדי הכרחית על מנת שהילד יפתח כוחות חזקים, יעמוד ויתפקד בתנאי לחץ בחייים. מתוך תסכול מגיע לפעמים הצלחה, או פתרון, ואם לא מגיע מפתרון מגיע תחושת פשרה עם המציאות והבנה שהחיים יכולים להיות לעתים מלאי סיפוק אך גם לעתים מלאי תסכול המצריכים כוחות נפש וסבלנות על מנת למצוא פתרונות.
שליטה עצמית - שליטה עצמית הכרחית אם אנחנו רוצים שילדינו יצליחו מבחינה אקדמית. ילדים שמצליחים לעמוד בפיתויים ולדחות סיפוקים, הם מסוגלים להתמודד יותר טוב עם מצבי לחץ, שואפים למטרות גבוהות יותר ומצטיינים יותר מבחינה אקדמית.
אם אנחנו רוצים שילדינו יפתחו יכולת לדחיית סיפוקים ושליטה עצמית עבור תגמול גדול יותר בעתיד, עלינו להפסיק לתת להם תגמולים מידיים של הנאה בכל מצב, עלינו ללמד אותם לחכות לתורם, לדחות סיפוקים ולעמוד בפיתויים. אם כהורים נפגין שליטה עצמית נישאר רגועים גם בתנאים פחות נוחים ובתנאי לחץ, סביר להניח שבמצבים דומים, ילדינו יחקו בעתיד את התנהגותנו ויראו בה כמודל להזדהות וחיקוי.
יש לזכור: הצבת גבלות משתנה בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי. לא נצפה אותן גבולות מילדינו בכל גיל.
אשמח לתגובות, התייחסויות, שאלות, והעלאת דוגמאות , אשמח לתת ייעוץ בהתאם לשאולות.
http://mamysword71.wordpress.com
//www.planetnana.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התייחסותך. תגובתך תפורסם לאחר אישור מנהל הבלוג.