פינוק חיובי, פינוק שלילי ומה שביניהם - איך לפנק ילדים, להשאיר את האהבה ולא להרוס

"אל תגביל את ילדיך על ידי כך שתקל על חייהם"

      
רוברט א. היינליין   

בחיים המודרניים אנו פוגשים ילדים ובני נוער שאינם מסוגלים לקחת על עצמם אחריות, לעמול בחריצות, קושי זה נובע לעיתים  לעתים עקב פינוק יתר מצד הוריהם.

לפני מספר שנים הייתי עדה למונולוג עצוב מצד אב, על בנו הבכור:

"לא חשבתי לרגע לסרב לבני, לכן הענקתי לו כל מה שביקש. בגיל 13 ביקש וקיבל סירה, שלא השתמש בה אף פעם. בגיל 16 ביקש סירת מנוע גדולה, הייתי מוכן להוציא חיסכון של 7,000 $ אך ברגע האחרון בני חזר בו מבקשתו. נהניתי להעניק לבני, לא חשבתי שאני צריך לדרוש ממנו איפוק או התחשבות בי. הקרבתי את עצמי ולא ביקשתי שום דבר לעצמי.

היום הבן מפנה לי את הגב, כבוגר הוא אדם עצלן ותובעני, שמנצל את  בנות זוגו. יחסינו מרוחקים מאד. איני יודע במה טעיתי..."

במה בדיוק האב טעה? האם הבן נולד כבעל אופי עצל ותובעני במיוחד? למה כרגע אין בקשר קרוב ביניהם ומדוע הבן כועס על אביו?

יחס המבוגרים כלפי ילדים מפונקים שזור כמעט תמיד בקורטוב של הומור, עליצות ואף תחושה משונה של סיפוק. זה קורה כי אולי מזכיר לנו עד כמה העולם היה נפלא לפני שקיבלנו את ה"לא" הראשון שלנו. זה גם מתקשר להורות מטיבה, חמה ונגישה. מה שאנחנו נוטים לשכוח הוא כי יחס מוגזם של פינוק עלול, לטווח הרחוק, להיות שגיאה חינוכית חמורה ובעלת משמעויות הרת אסון לפיתוח חוסן האישיות של הילד.

   

w.w.w nrg.co.il

פינוק נחלק לפינוק חיובי ולשלילי.

הפינוק החיובי שואף לתת אהבה ותחושה טובה, בא מתוך שמחת הנתינה. פינוק חיובי גורם לתחושת הנאה, לתפיסה אופטימית על החיים. כשהילד מקבל תשומת לב תואמת - הוא מאמין שההורים מבינים מהם צרכיו האמתיים, והם רוצים בטובתו ונהנים עמו. מערך בינאישי חיובי זה עם ההורים יתרום לכך שהילד יגדל להיות אדם אמפתי לסביבתו האנושית, ובעל בטחון בתמיכת הסביבה כלפיו, כפי שהוריו התייחסו אליו.

לפינוק השלילי מצד ההורים השלכות השליליות הבאות לידי ביטוי בשתי דרכים עיקריות:

1. אי סירוב להיענות לתובענות הילדותית שלעתים אין לה גבול, קושי להגיד לילד "לא", קושי לדרוש ממנו התנהגות בהתאם לגילו.

הפסיכולוג אלפרד אדלר  אמר שההורים המפנקים את ילדיהם יתר על המידה מונעים מהם להפוך לחברים מועילים בקהילה. כי הילדים מתפתחים להיות עצלים, חלשים, תלותיים ואנוכיים. לעיתים קרובות פועלים כאילו נמצאים במרכז העולם - על פי עיקרון ההנאה ופחות על פי עיקרון ההסתגלות וההשלמה עם המציאות. הם אינם תופסים את המציאות האנושית היטב.

גם בחייו של ילדים מפונקים מגיע רגע בו מבוגרים מנסים "להחדיר" להם משמעת וסדר ברגע האחרון... בד"כ כל מה שנחרט בליבם של ילדים מפונקים זה המאבק בינם לבין הוריהם אשר ניסו בשיטות לא מתאימות להשיג בכוח את מה שיכלו להשיג ללא קושי בתחילת הדרך, אילו הפגינו פחות חולשה.

ויניקוט, פסיכולוג ילדים נודע, התייחס לאם הטובה והאופטימלית לגידול ילדים חסונים ובריאים נפשית, "כאם מספיק טובה", ובניגוד "לאם המושלמת", שבאופן עקבי מונעת מילדיה תסכולים. האם הטובה מספיק החושפת את ילדיה למציאות שלא מתאימה עת עצמה לצרכים ולתשוקות שלהם כל העת, בכדי שיתאמנו וילמדו רגשות של אכזבה, תסכול, איפוק ביחד עם מיומנויות עימות, משא ומתן ופשרות.

2. הגנת יתר מצד ההורה  על הילד  דרך ניתוק ובידוד ממציאות כואבת.

הורים רבים מונעים בכל מחיר רגשות כואבים כמו צער ואובדן ומייפים את המציאות הנפשית כי מאמינים שילדיהם יתפרקו נפשית ולא יהיו מסוגלים לסבול רגשות אבל, אבדן ממוות או פרידה. אך ההיפך הוא הנכון! מה אנחנו כמבוגרים יודעים יותר מ ילדינו על צער? זו תגובה טבעית אנושית של כולנו, מבוגרים וילדי כאחד. ההבדל בין ילד למבוגר שהילד זקוק למבוגר לצדו שיואב, יתמוך וישרה לו בטחון שדואג לו.

ילד שלא ניתנת לו הרשות לחוש את הצער על אובדן כלשהו, יצטרך לסגת למנגנונים פסיכולוגים פרימיטיביים יותר, להיזקק להתגוננות כמו התכחשות לצער והשטחת הרגש. הסכנה שילד כזה עלול לא  להרגיש מאומה. ילד שלא מרגיש צער, יגדל להיות בעל אישיות מדולדלת, וחייו הרגשיים יהיו שטחיים ביותר.

הפינוק השלילי שולל מהילד את הרשות להרגיש מגוון של רגשות קשים, להכיל ולהשלים איתם, בכל עת שהוא יפגוש מכשול ביחסים עם ההורים ובהתמודדות עם מציאות בה יצטרך לסבלנות ולפשרה. רגשות אלה, כמו כעס, אכזבה, צער ואי נחת, קשים אמנם אך חיוניים מאד.

כדאי לזכור – התמודדות והתגברות על רגשות עוברת דרך החוויה את הרגשות עצמם!

מהם החסכים של ילדים המקבלים פינוק מוגזם?

1. הורים החוששים מביטוי רגש שלילי כלפי ילדיהם מונעים מהילדים את הזכות להרגיש קונפליקטים ורגשות שליליים כחלק הכרחי ובלתי נמנע של האינטראקציות הבינאישיות. מצב זה אינו מאפשר להם לבטא ולהכיל רגשות לא נעימים, וכך גם דרך החוויה והביטוי ללמוד להתגבר על רגשות לא נעימים.
2.   אי ביטוי רגשי גורם ליחסים לא אותנטיים בין הורים לילדיהם, כל אחד לעצמו.
3. הילדים לא מחונכים לאיפוק, לפשרה ולהסתגלות למציאות שלא תמיד הם יהיו מרכז העולם יקבלו כל מבוקשם. התוצאה – ילדים לא עצמאיים  ואגוצנטריים.
4. הילדים לא מחונכים לאמפתיה והתחשבות כלפי הוריהם, מה שעלול לפגוע ברגשות אמפתיים כלפי אנשים בבגרותם.

נקודה להבהרה : זה חיוני לחשוף בהדרגה את ילדינו לאירועי קשים בחיים, אנחנו הרי לא מזמנים אירועים אלה בכוונה. המציאות מזמנת בלאו הכי את המצבים המגוונים.  ננסה להבדיל בין רגשות של צער לבין רגשות של חרדה או מתח גבוהים ומתמשכים. ננסה למנוע מילדינו חשיפה לחרדה ומתחים גבוהים. חשוב שנזכור שרוב החרדות  לא נובעות מהמאורעות שמהלך החיים שלנו מזמן, אלא מזמן אלא מיחסים הבינאישיים ,פרשנות  את תפיסת האחרים אותנו והמחשבות השליליות  ביחס  לעצמנו.

חוסן נפשי, טראומה וריפוי

סיפורי פו הדוב מלאי קסם והרפתקאות, מכילים אמירות פסיכולוגיות-פילוסופיות שונות על החיים. פו הדוב במעשיו, התנהגותו ודרך חשיבתו משקף מבט פסיכולוגי חיובי על החיים, הנותן בסיס לחוסן נפשי, ועיקריו:  

 כדאי להיות אופטימי

כדאי לא לכעוס על עצמך או על אחרים.

חשוב לחוש אושר מדברים קטנים

כדאי ליהנות מרגע ההווה

לא כדאי למהר לשום מקום

חשוב לעזור ולעודד אחרים.

 ba-bamail.co.il              

השאלות החשובות בפסיכולוגיה בקשר להשגת בריאות נפשית, נוגעות לעתים קרובות לשוני בתגובות בין אנשים, אשר חווים אירועים דומים. אנחנו שואלים תכופות למה ילד אחד לא ייכנס בכלל לטראומה, איך קורה וילד שני יחלים באופן ספונטאני ויחזור לשגרה זמן קצר לאחר אירוע מלחיץ, בעוד ילד שלישי לא יצליח להתגבר וימשיך להראות התנהגות ומצבי רוח פוסט- טראומטיים גם לאחר שעברו ימים רבים מהאירוע, אפילו שנה-שנתיים?

מחקרים מגלים לנו שישנם ילדים שיהיו מסוגלים להתגבר על נסיבות חיים קשות, לעומת אחרים שיסחבו טראומה נפשית גם בעקבות אירועי חיים מלחיצים קלים יחסית.

            לאילו תכונות ילד זקוק על מנת שיהוו הגנה וכחוסן נפשי בפני טראומות החיים?

 חוסן נפשי משמעותו -  מכלול תכונות אישיות, בינאישיות  שהילד רכש בעת התפתחותו וחינוכו. אפיונים אלה מגנים עליו בעת התמודדות עם מצבי לחץ, ולעתים מונעים כניסה למצב טראומטי. בנוסף, משאבים חיצונים מהמשפחה ומטיב הקשר עם ההורים והסביבה משפיעים על איכות ההתמודדות.

1.      ילדים בעלי שליטה עצמית גבוהה, שהתפתחה מגיל צעיר וממשיכה להתפתח במשך הילדות.

2.      ילדים בעלי חשיבה גמישה. חשיבה גמישה עוזרת להסתגל במהרה למצבים חדשים, שונים ומגוונים.

3.       ילדים  שיש  להם מבט אופטימי על החיים, הם מבליטים את החיים שלהם אופטימי, הצדדים החיובים  של החיים לעומת הצדדים הקשים יותר, יש להם ציפיות חיוביות לרוב לעתיד.

4.      ילדים שיש להם היקשרות בטוחה עם הוריהם. ככל שההורים היו דמויות היקשרות מגנות ויציבות בחיי הילדים לפני האירוע טראומטי, היוו עבורם מקום ל"בסיס בטוח", אצל ילדים אלה המשבר נחווה כפחות טראומטי.

5.      ילדים שהתמודדו בעבר בנסיבות חיים לא מקלות במיוחד, שהוריהם אפשרו להם להתגבר לבד על תסכולים וקשיים ולא פינקו אותם יתר על המידה.

ba-bamail.co.il              

          

נשאל גם את השאלה ההפוכה:

אילו תנאי חיים מחלישים את ההתמודדות של ילדים עם אירוע טראומטי?

ילדים להורים חרדים מדי שאינם מצליחים לשמש לילדיהם מיכל הרגעה ומשענת במצבי לחץ.

ילדים שנחשפו בעבר למעברים רבים אשר קטעו את תחושת הרציפות שלהם בחיים. מצב זה הפריע להפנמה של קביעות אובייקט יציב, והותיר את הילד חוסר בטחון לגבי נוכחות וזמינות ההורים.

ילדים אשר שנחשפו בעבר למצבים מפחידים מדי, ולא בהתאם לבשלותם. הוריהם דחפו אותם בצורה נוקשה לאתגרים, מהם פחדו והתנגדו אליהם. ילדים אלה יהיו שבירים נפשית במצבי לחץ עתידיים.

ילדים, אשר הוריהם לא היו מספיק רגישים בתגובתם אליהם, כאשר התרחש אירוע טראומטי. ונהגו לשפוט אותם או לדרוש מהם לחזור לשגרה מהר מאד, יהיו שבירים יותר ויתמודדו פחות טוב.

שאלון חוסן - תענו לכמה שאלות ותדעו אולי אם לילדיכם יש חוסן נפשי תקין:

-     האם יש לילדיכם סביבה תומכת מספיק בבית ובקהילה, שנותנת לו להרגיש מוערך

      ושאליה יפנה בעת מצוקה? (הצורך לתמיכה ולתשומת לב ושייכות)

-          האם ילדיכם יוצר קשרים חיובים עם בני גלו, מוריו, ההורים והמשפחה המורחבת? האם הקשרים האלה נותנים לו כוחות ואנרגיה, ואינם מתישים אותו? (הצורך במערכות יחסים קרובות וחיוביות, בהן הילד יכול לחלוק את רגשותיו)

-          האם רוב הזמן הילד מאמין בעצמו וביכולתו לממש את המטרות שקבע לעצמו, למרות הקשיים? האם הסביבה שלו מאמינה בו ומראה לו זאת?  (הצורך בערך עצמי חיובי, בציפיות להצלחה, ובתחושת אוטונומיה).

-     האם לילדיכם מספיק הזדמנויות להביע את עצמו ביצירה, בדעותיו ובעמדות?

      האם הוא מוצא לעצמו יכולת ביטוי בפעילויות מהנות? (הצורך בהבעה עצמית ובביטוי אמנותי).

-          האם יש לילדיכם את היכולת לראות גם את הצד המשעשע שבמצבים? (הצורך בהומור ואופטימיות).

-          האם ילדיכם מסתגל מהר למצבים משתנים? (הערך שבחשיבה גמישה ומקדמת שינויים).

-          האם ילדיכם מרגיש שמכבדים אותו, ואת פרטיותו? האם יודע לעמוד על שלו ולא מאפשר לאחרים לנצל אותו?  (הצורך בגבולות ברורים ומכבדים בין הילד לסביבתו).

למרבית הילדים ( והמבוגרים) יש  מספר תכונות אישיות בולטות המשמשות בעתות צרה. תכונות אלו הן נקודות החוזק - מסייעות להגדיר מי הם ומהם הכלים העומדים לרשותם בעתות מצוקה ומשבר.

זכרו : חוסן נפשי אינו תכונה מולדת אלא נרכשת, וניתן לשפר אותה ע"י נתיב חינוכי והתייחסות אחרת.

ba-bamail.co.il    

טראומה בילדות - כיצד לזהות תגובה טראומטית, איך עלינו לנהוג כדי לעזור לילדינו

"מישהו...

 מישהו, מישהו דואג

 דואג לי שם למעלה

 בא ואסף כמה כוכבים

 השיב אותם אחד אחד".

         

         אהוד מנור

                       awake.co.il

להורים שלום,

כהורים, אנחנו רוצים בכל מאודנו לשמור על ילדינו מפני חשיפה לאירועי חיים קשים, ושואפים שחייהם יהיו נוחים ומוגנים ככל האפשר. אך המציאות טופחת לפעמים על פנינו וטומנת בחובה גם משברים.

ילדים כמו מבוגרים, חווים במהלך התפתחותם מצבי לחץ ומשבר וטראומה.

משמעותה המקורית של המלה היוונית "טראומה", היא פציעה או פגיעה ברקמת גוף. היום המושג "טראומה" בא לתאר מצב בו אדם חווה אירוע קשה הגורם לו לפציעה בנפשו.

בשנים האחרונות גדלה המודעות לכך שאנשים וביניהם ילדים, הנחשפים לאירועים כגון פיגועי טרור אינם נפגעים רק בגופם, כי אם גם בנפשם.

לפי מחקרים שנערכו, אחד מכל ארבעה ילדים עד גיל 18 עובר אירוע טראומטי כלשהו בחייו. גירושים, מוות במשפחה, אלימות פיזית, אלימות מינית, מחלת ילד ומחלת הורה, מתח ביטחוני וטרור, אסונות טבע, שוד, תאונת דרכים הם חלק ממצבים טראומטיי שהילד עלול לחוות.

הדבר אינו חייב לקרות ישירות. לעתים גם הודעה על מחלתו מותו של אדם קרוב או צפייה בפיגוע בטלוויזיה עלולה להיות אירוע טראומטי.

בנוסף, ייתכנו גם אירועים פחות דרמטיים, הנחווים כמשבר אצל הילד, כגון מעברים התפתחותיים (כניסה לבית ספר, כניסה ראשונה למסגרת גן, מעבר לתיכון).

ישנם  כמה מרכיבים אשר הופכים אירוע לטראומטי

·  תחושת איום על השלמות הפיזית או הפסיכולוגית, פגיעה חמורה בנו או באדם אחר.

· האירוע  הטראומטי גורם לתחושת פחד חזקה ולהרגשת חוסר אונים.

·  האירוע הטראומטי הוא בלתי צפוי ובלתי נשלט, קוטע ומנפץ את תחושת הבטחון של שגרת החיים ומותיר את הילד פגיע וחסר מנוחה.

בימים הראשונים לאחר האירוע הילדים, כמו המבוגרים מתקשים לחזור לחיי שגרה. מופיעים סימפטומים גופניים ורגשיים ,כמו כן עיסוק רב באירוע שקרה, מחשבות ותמונות שעולות וצפות  אפילו ללא שליטה וללא הזמנה. חשוב שנבין כי בתקופה הראשונה לאחר חוויה של אירוע טראומטי מופיעות תגובות קיצוניות, בהתאם למצב המשבר.  זו דרכו של המוח האנושי להתמודד עם מצבים כאלו. לאחר תקופה של חודש עד שלושה חודשים, אנו מצפים להטבה טבעית וספונטנית בסימפטומים. מרבית הסימפטומים דועכים ורוב הילדים מסוגלים לחזור לשגרה תוך פרק זמן קצר.

חשוב לציין שלא כל אירוע טראומטי גורם לסימפטומים מיידיים. יש ילדים שלא יגלו שום תופעות ובחלקם התגובה טראומטית עלולה להופיע מאוחר יותר, בתקופה יותר חלשה מבחינה רגשית בחייהם.

מה הסימנים העלולים להופיע בקרב ילדים?

רגרסיה בהתנהגות - חזרה להרטבה לילה ובמקרים נדירים יותר חזרה להרטבת יום, הצמדות להורים, קושי להיפרד מהם וצורך לישון במיטת הורה מפאת פחדים.

הימנעויות מפעילויות עצמאיות שהילד רכש עד כה: לא נשאר לבד, לא הולך לבד לבית הספר, לעתים אף לא נשאר בחדרו לבד

שינוי במצב הרוח- עצבנות יתר, עצבות, הפחתה בשמחת חיים הילד נראה בוהה, מנותק וחסר ריכוז.

בעיות התנהגות- יכולות להופיע התפרצויות כעס או נטייה מוגברת לבכי, ועצבות.

שינויים בשגרת היום ובעניין החברתי:  קשיים בהירדמות ובשינה רציפה, סיוטים, תיאבון ירוד , הצטמצמות במגוון הפעילויות, הפחתה בעניין החברתית ומופנמות מוגזמת.

העדר חשק חברתי לשחק ולהיפגש עם חברים.

תופעות ברמה הגופנית – תיאבון ירוד, קושי לישון רצוף, מתח גופני,

מה על ההורה לעשות, ואיך לנהוג כלפי ילדו שעבר משבר?

מחקרים מראים קשר בין התגובה של הורים לפיתוח סימפטומים פוסט טראומטים אצל הילד.

חשוב לזכור שחוויה טראומטית משאירה את האדם לבד.כך גם הילד מרגיש, טראומה מגבירה אצלו את תחושת הבדידות. הביטחון הבסיסי מתערער,ומתעוררת חרדת נטישה וספקות לגבי היקשרות מחודשת, בטוחה ויציבה עם ההורה. לעיתים יותר קרובות ממה שאנחנו משערים, ילד עלול לעבור טראומה ללא מציאת שותף אמתי לחוויה הקשה וללא שאחד ההורים יצליח ליצור עמו מגע משמעותי. בתנאים אלו, של בדידות וללא הורים הקשובים למצוקותיו והמכוונים את דרכו, מתרחשת הסלמה במצבו של הילד.

האתגר של הורים הוא להתפנות רגשית ולהעניק לילד שעבר טראומה, את המרחב הפנימי המכיל הקיים בהם, כך שיאפשר קבלה, אמפתיה, עיבוד החוויה אצל הילד ותושג קירבה רגשית בין ההורים לילדם. ככל שלהורים יהיו משאבים רגשיים גבוהים יותר להכיר ולהשלים עם התרחשות של נסיבות החיים מפתיעות ולא תמיד נעימות, הן בחייהם והן בחי הילד,  כך יטיבו להבין  שמצבים אלה יכולים להצמיח ולחסן את ילדם ולא רק להחלישו.

יחידת הטיפול בטראומה בשפ"ח

בארבע שנים האחרונות, במסגרת היחידה הטיפולית של השירות, אנו עוסקים בטיפול קצר מועד של 8-15 פגישות בילדים ובהורים שעברו אירועי טרואמטי. הטיפול משלב היבטים דינאמים, קוגניטיבים, התנהגותיים, כמו היבטים של גוף – נפש. אנו מעניקים מעטפת של תמיכה ממוקדת בילד ובהורה הלוקחת בחשבון ומנסה להעצים את המשאבים של הסביבה והמשפחה כולה.

גבולות בחינוך

גבולות בחינוך-והשפעתם על התפתחות תוך אישית ובינאישית של הילד

שלום רב,
להפנמת גבולות נכונים יש השלכות על היכולת של ילדים לווסת את עצמם בבחירות רבות בחייהם.
אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שמעסיקות אותי כבר זמן רב על חינוך ילדים לגבולות ולעורר את "שאלת השאלות": למה הורים בזמננו מתקשים להציב גבולים עקביים וברורים לילדיהם? זאת, למרות  שניסיון קליני ומחקרי מראה שלהפנמת גבולות נכונים וברורים השלכות על היכולת של הילדים לווסת את עצמם בבחירות רבות בחייהם.
כמה מהשאלות:
- האם קיימת בחירה מודעת של ההורים להימנע מלהציב גבולות לילדיהם?
- כשיש כוונה מודעות ורצון אמתי להציב גבולות, מה גורם לכך שאינם צולחים משימה זו שנשמעת בעבר די בסיסית בחינוך ילדים ?
- האם באמת גבולות נחוצים תמיד? מה הם באמת גבולות בריאים עבור ילדים?
- האם קיימת אמביוולנטיות בנושא זה אצל הורים רבים?
- האם ילדים ובוגרים שהפנימו גבולות סבירים הם אנשים מסופקים ומוצלחים יותר במערכות היחסים האישים והמצקועיים שהם מקיימים?
- מה רע בילד חופשי, משוחרר, שלא חווה הגבלות בכל שעל ושעל שלו?

שורש המלה גבול נובע מהמלה גב=משענת. שורש המלה מרמז על הפונקציה שלה: גבול המספק תמיכה, משהו שנשענים עליו ומשמש עבור האדם כמסגרת, פיקוח, שומר על יצרנו, דחפינו וחולשותינו.
גבולות יכולים להיות פיזיים ורגשיים.
הגבולות הפיזיים מסמנים עד כמה מאפשרים למישהו לגעת בנו, להיכנס לטריטוריה שלנו, לגעת בחפצינו ובמרחב המחייה הפיזי שלנו.
בהעדר של גבולות רגשיים אנו לא מבדילים בין רגשותינו, והאחריות על רגשות, לבין אחריות על רגשות של האדם השני. למשל, הורה שמזדהה יתר על המידה עם ילדו, בעצם אינו מבדיל בין תחושותיו שלו, במקרה עם תחושות המשתזרות מילדותו של הילד הפנימי שלו, לבין תחושות הילד שלו הגדל במצב אחר לחלוטין ואולי גם הוא בעל תכונות ותגובות אופי שונות משלו.

מס' גורמים עיקריים לקושי להציב גבולות מאוזנים בילדים:
1. הורים מבולבלים בימינו מהפלורליזם הרב סביב שיטות חינוך שונות. יש הרבה היועצים ומגוון שיטות וגישות העוסקות בחינוך ילדים, אין שיטת חינוך אחת שולטת נכונה, יש אי אחידות בין מבוגרים על איך צריך לחנוך ילדים. הורים שלא חוו בילדותם בגבולות בעצמם, מתקשים לשמש מודלים לחיקוי לילדיהם.
3. הורים שעסוקים מאד בפרנסה ובחיי היום יום, נוטים לוותר לילדיהם ולא לקיים את ערכים שהם עצמם דוגלים בהם, מתוך חוסר כוחות ועייפות ומתוך צורך ליהנות מילדיהם ולשמור איתם על יחסים נעימים במעט זמן המשותף שיש איתם. במצב זה, ערכים של התרבות החיצונית גוברים על הערכים שאישיים של ההורים-על האופן שבו רוצים לגדל את ילדיהם.
4. הורים אשר חוו בעצמם גבולות נוקשים-חוו קשיחות באווירה של ענישה בילדותם מזדהים עם "הילד הפנימי" שלהם ומשליכים תחושה זו על ילדיהם. בנוסף, הם מזדהים גם עם הוריהם אך מוקיעים את חינוכם. לכן מתקשים להציב גבולות בצורה מתונה. במצב זה הם בוחרים בתגובה הפוכה לחינוך הוריהם ומגדלים את ילדיהם באווירה של חופש וחירות גדולים, כאנטי תיזה לחויות נוקשות, ריחוק ופחד, שחוו כילדים. במצב זה גבולות נתפסים כמסוכנים, כמצמצמים את המרחב המחיה הנפשי של הילד, כמרחיקים בין הילד להוריו, מפחידים ומבהילים אותו. אלה הורים שנהנים לראות את ילדיהם לא מפוחד, מרגיש גדול ושווה בין שווים. ולא תמיד הורים אלה שמים לב לנזקים המתלווים בהתפתחות הרגשית של הילד של אי הצבת גבולות ומדגישים את החופש של הילד כערך עליון להתפתחותו.
5. הורים בתרבותנו נוטים יותר ויותר להדגיש חוויות ההנאה כגורם מרכזי בהתפתחות הבריאה של הילד. מתוך אהבתם  את הילד הם רוצים שהוא לא יסבול. הם רואים עצמם כסוכנים של חוויות הנאה ושחרור. כאשר קימת הקצנה בגישה זו, היא מעודדת התקבעות של הילד בעיקרון ההנאה כתפיסה מרכזית בחייו, לעומת עבודה, מאמץ ויצרנות.
כמה עצות להצבת גבולות נכונים לילדינו:
גבול, קודם כל, מציבים לעצמנו- בבואנו להציב גבולות למישהו אחר, בואו ניזכר שכאשר הגבול ברור לנו, ואיננו חווים אמביוולנטיות לגביו בתוכנו, אז הוא ברור לכולם.
הפנמת דרישות הורים, מחקרים רבים מראים שילדים נוטים להעמיד גבולות לעצמם ע"י הזדהות עם הוריהם. כאשר נשים לב אילו התנהגויות הילד מבצע ללא וויכוח, לעומת אלו שיש לגביהן ויכוחים ומריבות, סביר להניח שניווכח כי ההתנהגויות העוברות חלק הן אלו שבהן יש להורה עמדה קבועה וברורה לגבי הגדרת הגבול.
גבולות נותנים לילד תחושת ביטחון – זאת תחושה של שמירה עליו מהדחפים שלו ומהחולשות שלו והנטיות לרגרסיה ילדותית למצב של אי התאמצות והנאה.
חשיפה לרמה מסוימת של תסכול, רמה מאוזנת, לא רבה מדי אך לא נמוכה מדי הכרחית על מנת שהילד יפתח כוחות חזקים, יעמוד ויתפקד בתנאי לחץ בחייים. מתוך תסכול מגיע לפעמים הצלחה, או פתרון, ואם לא מגיע מפתרון מגיע תחושת פשרה עם המציאות והבנה שהחיים יכולים להיות לעתים מלאי סיפוק אך גם לעתים מלאי תסכול המצריכים כוחות נפש וסבלנות על מנת למצוא פתרונות.
שליטה עצמית - שליטה עצמית הכרחית אם אנחנו רוצים שילדינו יצליחו מבחינה אקדמית. ילדים שמצליחים לעמוד בפיתויים ולדחות סיפוקים, הם מסוגלים להתמודד יותר טוב עם מצבי לחץ,  שואפים  למטרות גבוהות יותר ומצטיינים יותר מבחינה אקדמית.
אם אנחנו רוצים שילדינו יפתחו יכולת לדחיית סיפוקים ושליטה עצמית עבור תגמול גדול יותר בעתיד, עלינו להפסיק לתת להם תגמולים מידיים של הנאה בכל מצב,  עלינו ללמד אותם לחכות לתורם, לדחות סיפוקים ולעמוד בפיתויים. אם כהורים נפגין שליטה עצמית נישאר רגועים גם בתנאים פחות נוחים ובתנאי לחץ, סביר להניח שבמצבים דומים, ילדינו יחקו בעתיד את התנהגותנו  ויראו בה כמודל להזדהות וחיקוי.
יש לזכור: הצבת גבלות משתנה בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי. לא נצפה אותן גבולות מילדינו בכל גיל.
אשמח לתגובות, התייחסויות, שאלות, והעלאת דוגמאות , אשמח לתת ייעוץ בהתאם לשאולות.

 
http://mamysword71.wordpress.com

//www.planetnana.co.il

שלום כתה א

הכניסה לכתה א' הוא אירוע משמעותי עבור הילד וגם עבורנו, ההורים.

כל אחד מאיתנו עובר במהלך חייו שינויים ומעברים, המתחייבים מעצם תהליך גדילה והתפתחות. אלה מעברים טבעיים, נורמאלים וחיוביים, ולמרות זאת עצם השינוי  והציפיות השונות שיש מהילדים בבית הספר,מחייב אותם להתארגנות חדשה, קוגינטיבית ונפשית. לכן, אצל חלקם עלולים להתגלות גם קשיי הסתגלות.

שנות הגן מכינות את הילד לכיתה א'. כך זה מצופה להיות מעבר חד ופתאומי, אלא רצף של למידה והתנסות בכל תחומים.

למרות שאנו מודעים שרוב הילדים עולים לא' ללא סיבוכים ובסופו של דבר החוויה היא חיובית ונעימה, עדיין אנו חוששים ונלחצים.  דאגות ושאלות, כמו איך הילד יתרגל למקום גדול, איך יבלה בהפסקות ועם מי, האם ירגיש אבוד או חרד בתוך סביבה אנושית מגוונת ומורכבת משכבות גיל גבוהות בהרבה ממנו.  איך ןמה טיב הקשר יצור עם מוריו.

ואיך התמודד עם קשיי חברתי או עם אלימות מזדמנת כלפיו.

 לעיתים אנו חוששים מהלמידה של ילדינו, האם יצליח? מה יקרה כשהמורה תתן לו הערה או ביקורת. (תגיד לנו ש"יש על מה לעבוד")

דאגות נוספות הן סביב עצמנו כהורים. איך בית ספר יתפוס אותנו כהורים, הורים אכפתים ותומכים מספיק, או משקיעים פחות מדי או מגוננים יותר מדי על הילד שלנו.  . בין ההורים יש הדואגים שמא הילד שלהם ישתעמם בכתה כי הגיע מוכן מבחינת למידה וידוע כבר לקרוא.

הורים דואגים גם בקשר לההארגנות בבוקר והצורך לעמוד על הזמנים הקפדניים של הגעה לבית הספר . כשיש עוד ילדים בבית התארגנות זו נהית מורכבת יותר עקב הצורך להביא את הילד  הראשון  לגן ואת השני לבה"ס וגם להגיע בזמן לעבודה. .

כשהילד נכנס למסגרת חדשה, תחושת מרכזית של ההורה לעתים קרובות הינה עצם העובדה המעוררת דאגה, שהוא מפקיד את ילדו למערכת שמכאן והלא תהיה אחראית על הילד, תקבע חלק גדול מתחושת המטביות שלו, בחלק נכבד מהיום ובחלק נכבד מחייו. ההורה צריך להכיר את הערכים של ואת ה"אני המאמין" של המסגרת, את הדרישות ואת הציפיות שלה, את אופן הטיפול וההתנהלות בעתות צרה וקוש, רגשי, חברתי או לימודי.

מה נוכל לעשות כדי לדאוג שחלק מדאגותינו לא יתקיימו?

1.      קודם כל, במידה שאתם קוראים, אנו בטוחות שאתם מתחילים לחשוב מה החששות

שלכם. בפעם ראשונה, החששות, החרדה מתחילות להפוך למודעים, אתם נותנים שם לדאגה שלכם, נזכרים במה היה לכם קשה בבית ספר וחוששים שגם ילדיכם יתקשה. חשוב להיות מודעים לגבי מה מלחיץ אותנו. אפשר לזהות שחלק מהחששות עולה בגלל שאנו לא מכירים את המסגרת. אנו ממליצות לקבוע פגישה עם יועצת בית הספר או המחנכת האישית כדי לקבל מענה לשאלות. אסיפת הורים הראשונה היא הזדמנות טובה וכדאי להכין את השאלות מראש ולבקש זמן פניות אליכם. אך אל תתנו לדאגה לנהל אותכם ותנסו להפריד בין דאגותכם לאלו שהילד שלכם חווה כתלמיד.

2.      חשוב שנשדר לילדנו תחושה אופטימית, וננסה לווסת את הלחץ האישי שלנו אם קיים. בד בבד הילדים צריכים את הזמן להתרגל. לא נשדר עניינים כרגיל כי זו בהחלט תקופה מרגשת שמעוררת רגשות רבים עבור הילדים.

3.      תהיו שם בשביל לעזור, לנחם, להרגיע, להחזיר לפרופורציות, אך גם להתייחס

בהקשבה ולא באדישות לדאגות ולחרדות שהילדים מביעים בימים הראשונים. אתם

מניסוניכם יודעים שקשיי הסתגלות ברוב המקרים עוברים  ונהיים  לאחר תקופת מה

נחלת העבר. הילדים לא יודעים זאת!  תפקידנו לחלוק איתם את ניסיוננו כדי לנחם

ולהנחיל תקווה, אך באמפתיה לרגשותיהן.

4.  תקבעו ציפיות ריאליות להתקדמות הלמידה, תיעזרו למחנכת אם אתם לא יודעים לאמוד מה נדרש מהילדים בכל תקופה. תנו משוב חיובי על הדרך, על הצד הקטן שהילד עשה והתקדם יותר מאתמול.

5. מבחינת פרקטית, אנו ממליצות בחום לב שתעזרו לילדים בהתארגנות בתקופה הראשונה, תשתדלו שלא יחוו שינוים נוספים משמעותיים באותה תקופה, תעמדו על סדר יום קבוע ועל שגרה. מן ההתחלה תנחילו בילדיכם מחוייבות ללמידה, אהבה למורים, ותעבדו מהיום הראשון על  פיתוח הרגלי למידה.

6. תשמרו עבורם על איזון בין זמן ללימודים לבין זמן פנאי. תפנקו אותם בחיזוקים. חשוב לחזק על הצלחות, המעניקים כוח נפשי ומועילים לאין ערוך יותר מאשר ביקורת על כישלונות.

7. הכי חשוב, אל תגוננו יותר מדי על ילדיכם.לא כדאי למשל לבקש מהמחנכת לתת לו תשומת לב מיוחדת. כשאנחנו מגוננים על הילדים ומפנים מכשולים מדרכם, הם יגדלו להיות ילדים שלא מאמינים ביכולות שלהם ושלא לומדים מכישלונות.