הכניסה לכתה א'
הוא אירוע משמעותי עבור הילד וגם עבורנו, ההורים.
כל אחד מאיתנו
עובר במהלך חייו שינויים ומעברים, המתחייבים מעצם תהליך גדילה והתפתחות. אלה
מעברים טבעיים, נורמאלים וחיוביים, ולמרות זאת עצם השינוי והציפיות השונות שיש מהילדים בבית הספר,מחייב אותם
להתארגנות חדשה, קוגינטיבית ונפשית. לכן, אצל חלקם עלולים להתגלות גם קשיי הסתגלות.
שנות הגן מכינות
את הילד לכיתה א'. כך זה מצופה להיות מעבר חד ופתאומי, אלא רצף של למידה והתנסות
בכל תחומים.
למרות שאנו
מודעים שרוב הילדים עולים לא' ללא סיבוכים ובסופו של דבר החוויה היא חיובית
ונעימה, עדיין אנו חוששים ונלחצים. דאגות
ושאלות, כמו איך הילד יתרגל למקום גדול, איך יבלה בהפסקות ועם מי, האם ירגיש אבוד
או חרד בתוך סביבה אנושית מגוונת ומורכבת משכבות גיל גבוהות בהרבה ממנו. איך ןמה טיב הקשר יצור עם מוריו.
ואיך התמודד עם
קשיי חברתי או עם אלימות מזדמנת כלפיו.
לעיתים אנו חוששים מהלמידה של ילדינו, האם
יצליח? מה יקרה כשהמורה תתן לו הערה או ביקורת. (תגיד לנו ש"יש על מה
לעבוד")
דאגות נוספות הן
סביב עצמנו כהורים. איך בית ספר יתפוס אותנו כהורים, הורים אכפתים ותומכים מספיק,
או משקיעים פחות מדי או מגוננים יותר מדי על הילד שלנו. . בין ההורים יש הדואגים שמא הילד שלהם ישתעמם
בכתה כי הגיע מוכן מבחינת למידה וידוע כבר לקרוא.
הורים דואגים גם
בקשר לההארגנות בבוקר והצורך לעמוד על הזמנים הקפדניים של הגעה לבית הספר . כשיש
עוד ילדים בבית התארגנות זו נהית מורכבת יותר עקב הצורך להביא את הילד הראשון
לגן ואת השני לבה"ס וגם להגיע בזמן לעבודה. .
כשהילד נכנס
למסגרת חדשה, תחושת מרכזית של ההורה לעתים קרובות הינה עצם העובדה המעוררת דאגה,
שהוא מפקיד את ילדו למערכת שמכאן והלא תהיה אחראית על הילד, תקבע חלק גדול מתחושת
המטביות שלו, בחלק נכבד מהיום ובחלק נכבד מחייו. ההורה צריך להכיר את הערכים של
ואת ה"אני המאמין" של המסגרת, את הדרישות ואת הציפיות שלה, את אופן
הטיפול וההתנהלות בעתות צרה וקוש, רגשי, חברתי או לימודי.
מה נוכל לעשות
כדי לדאוג שחלק מדאגותינו לא יתקיימו?
1. קודם כל, במידה שאתם קוראים, אנו בטוחות שאתם מתחילים לחשוב מה החששות
שלכם. בפעם
ראשונה, החששות, החרדה מתחילות להפוך למודעים, אתם נותנים שם לדאגה שלכם, נזכרים
במה היה לכם קשה בבית ספר וחוששים שגם ילדיכם יתקשה. חשוב להיות מודעים לגבי מה
מלחיץ אותנו. אפשר לזהות שחלק מהחששות עולה בגלל שאנו לא מכירים את המסגרת. אנו
ממליצות לקבוע פגישה עם יועצת בית הספר או המחנכת האישית כדי לקבל מענה לשאלות.
אסיפת הורים הראשונה היא הזדמנות טובה וכדאי להכין את השאלות מראש ולבקש זמן פניות
אליכם. אך אל תתנו לדאגה לנהל אותכם ותנסו להפריד בין דאגותכם לאלו שהילד שלכם
חווה כתלמיד.
2. חשוב שנשדר לילדנו תחושה אופטימית, וננסה לווסת את הלחץ האישי
שלנו אם קיים. בד בבד הילדים צריכים את הזמן להתרגל. לא נשדר עניינים כרגיל
כי זו בהחלט תקופה מרגשת שמעוררת רגשות רבים עבור הילדים.
3. תהיו שם בשביל לעזור, לנחם, להרגיע, להחזיר לפרופורציות, אך גם
להתייחס
בהקשבה ולא
באדישות לדאגות ולחרדות שהילדים מביעים בימים הראשונים. אתם
מניסוניכם
יודעים שקשיי הסתגלות ברוב המקרים עוברים ונהיים לאחר תקופת מה
נחלת העבר. הילדים
לא יודעים זאת! תפקידנו לחלוק איתם את
ניסיוננו כדי לנחם
ולהנחיל תקווה,
אך באמפתיה לרגשותיהן.
4. תקבעו ציפיות ריאליות להתקדמות הלמידה, תיעזרו
למחנכת אם אתם לא יודעים לאמוד מה נדרש מהילדים בכל תקופה. תנו משוב חיובי על הדרך,
על הצד הקטן שהילד עשה
והתקדם יותר מאתמול.
5. מבחינת
פרקטית, אנו ממליצות בחום לב שתעזרו לילדים בהתארגנות בתקופה הראשונה, תשתדלו
שלא יחוו שינוים נוספים משמעותיים באותה תקופה, תעמדו על סדר יום קבוע ועל שגרה.
מן ההתחלה תנחילו בילדיכם מחוייבות ללמידה, אהבה למורים, ותעבדו מהיום הראשון על פיתוח הרגלי למידה.
6. תשמרו עבורם על
איזון בין זמן ללימודים לבין זמן פנאי. תפנקו אותם בחיזוקים. חשוב לחזק על הצלחות,
המעניקים כוח נפשי ומועילים לאין ערוך יותר מאשר ביקורת על כישלונות.
7. הכי חשוב, אל
תגוננו יותר מדי על ילדיכם.לא כדאי למשל לבקש מהמחנכת לתת לו תשומת לב מיוחדת. כשאנחנו
מגוננים על הילדים ומפנים מכשולים מדרכם, הם יגדלו להיות ילדים שלא מאמינים
ביכולות שלהם ושלא לומדים מכישלונות.
